זהו, הגיע הרגע. דני אבדיה יכול סוף סוף לשתות אלכוהול בצורה חוקית בארצות הברית.

למרות גילו הצעיר, יש תחושה חזקה שעברנו כברת דרך איתו – החל מהציפייה במשחקים הראשונים במכבי תל אביב, דרך ההופעות המרשימות בנבחרות העתודה והנוער עד לתפיסת מקום של קבע ברוטציה של וושינגטון ותחילת פילוס דרכו לצמרת השומרים הטובים בליגה. הדרך הייתה מפתיעה, רצופת מכשולים, אכזבות וקללת פלייאוף שירש מעומרי כספי, אבל גם מרגשת, משמחת ומעוררת גאווה.

זאת הייתה השנה המלאה הראשונה שלו ב-NBA. בגיל 18 הוא עוד נע בין הנוער לבין הקבוצה הבוגרת של מכבי ת"א, ובגיל 19 הוא כבר הפך לשחקן משמעותי בצהוב וזכה בתואר השחקן המצטיין של ליגת העל כל הדרך לאליפות.

בעונה הזאת דני רשם התקדמות אדירה, בעיקר בצד ההגנתי. בתחילת דרכו, הפורוורד היה גבוה מיריביו ובעל ידיים ארוכות יותר, שאפשרו לו להשיג חטיפות וחסימות בקלות יחסית. כשעלה לבוגרים, רוב שחקני היריבה ראו בו מטרה בגלל גופו הדק באופן יחסי, וגם הגיל הצעיר שיחק תפקיד. בעונתו הראשונה בארה"ב עוד ראינו ניצנים של הגנה טובה, כשהוא מצליח להתמודד בצורה טובה עם המשימות שהטיל עליו סקוט ברוקס אבל אף פעם לא חשבנו שזה יהיה המצב.

אבדיה הוא שחקן התקפה. התצוגות בליגת העל, ההתפוצצות בנבחרות הצעירות, היכולת לשחק כפליימייקר. לפני הדראפט, כל הנתונים הצביעו על כך שאבדיה יצליח לתקוע יתד בזכות משחק ההתקפה שלו. היכולת שלו לפתח את עצמו כשחקן הגנה בזכות דברים בסיסיים שלומדים בקט סל, כמו לשמור עם הרגליים ולהרים את הידיים למעלה, היא ההתקדמות האמיתית של דני, זו שרואים על המגרש.

לרגל החגיגות, הנה כמה נתונים על אבדיה שאולי לא ידעתם קודם:

*הוא קלע 23 פעמים בקריירה בספרות כפולות
*כמות הנקודות אותן קלע הכי הרבה מעבר לים – 9 (11 פעמים)

*הוא הלך לקו ב-20 משחקים בעונה שעברה. העונה? גם 20 משחקים.
*לראשונה מזה 359 ימים – הגיל שלו גדול משיא הנקודות בקריירה שלו (20)
*הוא רחוק רק 12 אסיסטים מכמות האסיסטים שמסר בעונה שעברה.
*ברשימת קלעי כל הזמנים של ה-NBA, אבדיה רחוק 53 נקודות בלבד מאגדת קליבלנד קאבלירס והפועל ירושלים, אנתוני בנט.

*השחקן איתו שיחק הכי הרבה משחקים: ראול נטו, עם 80 כאלו. בראדלי ביל שני עם 75, דאוויס ברטאנס עם 66.
*הוא מוביל את וושינגטון ברייטינג הגנתי (105.3) והיריבים קולעים עליו ב-43.5% מהשדה – מקום 22 בליגה לצד שחקנים כמו רודי גובר ודריימונד גרין.

במבט זריז על הנתונים היבשים שלו – 6.7 נקודות, 4.9 ריבאונדים ו-1.3 אסיסטים בקריירה – אי אפשר להגיד שהוא אותו השחקן שיצא מיד אליהו. הוא בוגר יותר, לרוב מחושב יותר, צייתן יותר ואמיץ יותר. הוא עובד קשה בכל יום ומביא 100% בכל משחק ובכל סיטואציה. הוא יודע שאין מה ללחוץ, הדברים יסתדרו מעצמם בזכות כל העבודה ובסוף כבר לא ידברו על השחקן שהוא הולך להיות, אלא על השחקן שהוא – הנשמה והדבק של הוויזארדס על הפרקט.

אין הרבה שחקנים שיכולים להבין את הנטל שאבדיה נושא על כתפיו. כבר בגיל צעיר, הוא סוחב את נטל הציפייה של השחקן הישראלי הראשון שנבחר בלוטרי. היכולת של הפורוורד מרשימה עוד יותר כשהוא יודע שהוא ממשיך דרך מסוימת ויש לו צל שמרחף סביבו, הקריירה של עומרי כספי, שהצליח לשמור על מקומו במשך עשור בליגה הטובה בעולם.
אמנם זה לא הזמן לסיכומים, אבל זה כן המקום לבוא ולהגיד לאבדיה תודה. תודה על לילות שאנחנו עוקבים אחריו בכיליון עיניים עד שירים עוד X באוויר, על הנחישות בכל משחק, על הראיונות הכנים, על היציאה מהאדישות שאפיינה מאוד את הגיל הקודם, על כך שאיחד מדינה שלמה סביב קבוצה אחת, על בלוק של משחק מול ג'ייסון טייטום או הגנה מלחיצה על יאניס אנטטוקומפו, על מסירה בתזמון מושלם ובעיקר על כך שכבר למעלה משנה הוא מייצג את ישראל בכבוד.

84 משחקים שיחק אבדיה בגיל 20. המשחק הראשון, שנערך ביום הולדתו, נגמר בניצחון בנקודה על ברוקלין במשחק לא טוב שלו, כשתפקידו העיקרי היה לעמוד בפינה ולא להפריע. הלילה הוא יפגוש את שארלוט, כשתפקידו יהיה לשמור על לאמלו בול או גורדון הייוורד ולהוביל כדור במקרה הצורך, כאשר הוא לוקח חלק פעיל בחלק נכבד מההתקפות של הוויזארדס. מכאן נאחל שיקבל את המתנה המושלמת יום ההולדת – משחק טוב וניצחון גדול. ואולי גם איזו בירה טובה אחר כך, רק כי הוא יכול.